יצרן יכול לכתוב כל מספר שהוא רוצה על תווית. מה שבאמת מוכיח משהו הוא בדיקה שהוא לא ביצע לעצמו.
איך מוודאים שמה שכתוב על תווית האומגה 3 נכון?
בדיקת מעבדה עצמאית (COA — Certificate of Analysis) היא הדרך היחידה לאמת שהמספרים על תווית תוסף אומגה 3 — EPA/DHA, מדד חמצון, רמות מזהמים — משקפים את מה שבאמת נמצא באצווה שנמכרת.
כל התוכן שנכתב באשכול הזה עד כה — מדד Totox, כמות EPA/DHA, רמת מתכות כבדות — מבוסס על הנחה אחת: שהמספרים שהיצרן מפרסם משקפים את מה שבאמת נמצא בכמוסה. איך בודקים את ההנחה הזו?
התשובה נקראת COA — Certificate of Analysis, תעודת ניתוח שמנפיקה מעבדה עצמאית (לא המעבדה הפנימית של היצרן) שבדקה דגימה בפועל מהאצווה שנמכרת. תעודה כזו כוללת בדרך כלל את אותם מדדים שדיברנו עליהם: EPA/DHA בפועל, מדד חמצון, ורמות מזהמים.
ההבדל בין “בדיקה פנימית” ל-COA ממעבדה עצמאית הוא ההבדל בין “האמנתי ליצרן” לבין “יש גורם שלישי שאימת”. יצרנים שמוכנים לחלוק COA (או לפחות לאפשר בקשה שלו) בדרך כלל בטוחים יותר במוצר שלהם ממי שנמנע מהשאלה.
הטכנולוגיה שמאחורי ננו גארד אומגה 3
כשגרנליקס פיתחה את ננו גארד אומגה 3, השאלה המרכזית לא הייתה כמה שמן דגים אפשר לדחוס לכמוסה, אלא כמה ממנו הגוף בפועל סופג. זו הסיבה שהצוות התמקד לא בריכוז השמן על התווית, אלא בגודל החלקיק עצמו.
המוצר, המבוסס על טכנולוגיית ננו-טיפות שמפרקת את שמן הדגים לחלקיקים בגודל של כ-200 ננומטר, מיוצר תחת בקרת תקן ה-GMP ובהתאם לדרישות ארגון ה-GOED הבינלאומי לאיכות אומגה 3, ונבדק במעבדה מול מדד החמצון (Totox) — עם תוצאה של 4.2, לעומת סף של 26 שמקובל בתקן הבינלאומי.
זה גם הרקע לשיתוף הפעולה עם חוקרים מהדסה ומהאוניברסיטה העברית, שבחנו כיצד חלקיקים בגודל כזה מתפקדים ברמת הרקמה עצמה — לא רק בבדיקת דם כללית. מדובר בשלב מחקר פרה-קליני, שנערך במודל מן החי וטרם נבדק בבני אדם, וזו הסיבה שגרנליקס ממשיכה למדוד ולתעד את התהליך לאורך הדרך.
מה עושים עם המידע הזה?
לפרטים על תהליך הבדיקה והבקרה של ננו גארד אומגה 3 אפשר לעיין בעמוד המוצר של ננו גארד אומגה 3.
בפוסט הבא באשכול: הריח הזה לא אמור להיות שם — איך מזהים שמן דגים תקין בלי מעבדה, רק עם החושים.
